מכירים את "מחר כך"? להפסיק לפחד מדחיינות
המילה "דחיינות" מה היא מעוררת בכם?
אצל רובינו היא מעוררת את "המבקרת" ו"השופט" הכי נוקשים שבנו, פנימה וגם החוצה, מהאופן שאנחנו מתבוננים באחרים והסביבה בנו, כי העולם שאנו חיים בו, לימד אותנו להעריך לפי רמת עשייה.
דחיינות שכיחה מאד ורבים מאתנו מכירים את התחושות הקשורות להתמודדות , אצל מאותגרי קשב היא שכיחה אפילו יותר כחלק מהמבנה האורגני .
כילדה ונערה עם אתגרי קשב התמודדתי עם זה לא מעט ובמהלך הדרך אספתי הרבה מאד כלים שעזרו לי והובילו אותי להגשמה והצלחה בחיים. היום במרכז אנחנו מעבירות את הכלים היעילים האלה הלאה.
זה פוסט שרציתי לכתוב כבר מזמן אבל זה נדחה😊 היו דברים בוערים יותר , דווקא ההתארגנות לקראת חג פסח הזכירה לי כמה מהעקרונות המשמעותיים להתמודדות עם דחיינות והתיישבתי לשתף אתכם בנושא המרתק הזה מהזווית האישית והמקצועית שלי.
מה קורה לפני החג?
זה חג מהסוג שדורש עבודה, אנחנו צריכים להיערך בכמה מישורים כדי להגיע מוכנים לערב ליל הסדר.
הניקיונות
הקניות
הבישול לחג
קניית הבגדים החדשים
ואולי גם תכנון של חופשה
אם נדחה את כל ההתארגנות הזאת לרגע האחרון נגיע עם הלשון בחוץ וברגליים כושלות לערב החג, ושלא נדבר על כמות הלחץ והמתח שתתלווה לזה ותחושות של אכזבה ותסכול במידה ולא הצלחנו לממש ולהספיק את כל מה שרצינו.
אז מה בין דחיינות לקשב?
יש דחיינות שנובעת מקושי רגשי, לפעמים היא יושבת על תחושת ריקנות ותחושת מסוגלות נמוכה, לא מוצאים כוחות להתמודד עם המשימה, במקרים האלה אנחנו בוחנים במרכז את הצורך בטיפול רגשי.
יש דחיינות אורגנית, מולדת שיושבת על קשב . היא נובעת ממבנה מח בעל עוררות נמוכה לפעולה. כשהפער בין "אני יודעת ורוצה" ובין "אני עושה" גדל, נוצר מעגל הדחיינות השלילי – אז עולות תחושות של תסכול, כעס, אשמה, החמצה, דימוי נמוך וחוסר אמונה.
אצל מאותגרי קשב השעון הפנימי ״משובש״. לעיתים אין באפשרותם להעריך כמה זמן תיקח משימה מסוימת ולכן לפעמים יתחילו מאוחר את המשימה, ימצאו את עצמם בקונפליקטים עם הסביבה ויזכו למבטים מאוכזבים מכל מי שמצפה מהם. נוצר פער בין מוטיבציה לעשיה, כוונה אמיתית וידע לגבי מה צריך לעשות לבין הביצוע.
לדחיינות יש מחיר והוא כואב
אני זוכרת עד היום את המצבים שעמדתי בהם כילדה, נבוכה ומתפתלת בגלל ששכחתי להביא משהו שהתנדבתי להביא לכיתה או שהתחלתי עבודה באיחור ולא הייתי מרוצה מאיכות העבודה. תחושת הכיווץ, הכעס על עצמי והאשמה הן ממש תחושות פיזיות שאני עדיין יכולה להרגיש בגוף. אנחנו פוגשות במרכז לא מעט ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם אתגרי קשב שסובלים מאותן תחושות בדיוק.
תלמידים/סטודנטים שאיחרו בהגשת עבודות במועד ומשלמים על זה בציון נמוך מהיכולת שלהם, משאירים לרגע האחרון את ההכנה למבחן ומרגישים שהיו יכולים יותר אם רק היו מתחילים להתכונן קודם, תחושת החמצה יוצרת כעס ו״ירידה״ על עצמם כלא מספיק טובים/ רוצים/ ממושמעים/ עם עמוד שידרה חלש ועוד הגדרות מחלישות.
מחיר הדחיינות הוא גם סביבתי וחברתי. כמו למשל לשכוח לאחל מזל טוב לחבר קרוב, זה מאוד לא נעים ועלול לפגוע במערכת היחסים.
אנחנו מכוונות את המתאמנים לשאול את עצמם: כמה זה יעלה לי?
עידוד דיאלוג פנימי הוא אחד הכלים המרכזיים בתהליך התמודדות עם דחיינות.
בדרך כלל התשובה שלהם תהייה במחיר שהם כבר יודעים שהם ישלמו בעוד ביצוע המשימה יהיה הרבה יותר קצר ופשוט - "דחיתי בשבוע את המשימה והפכתי תשוש וכשבצעתי אותה גיליתי שהיא כולה לוקחת חצי שעה"
דחיינות מובילה לתשישות ולמחשבות מטרידות שלעיתים אף פוגעות באיכות השינה, מפתיע לגלות ש"לעשות" בסופו של דבר, זה יותר פשוט.
כשהם עובדים עם הכלי הזה התמורה היא עצומה.
האם דחיינות היא תמיד שלילית?
האמת שלא למרות השם הרע שיצא לה.
אצל מי שהדחיינות אצלו היא אורגנית ( מאותגרי קשב) אנחנו לעיתים מבלבלים בין דחיינות לעצלנות.
כהורים חשוב שנשים לב שלא ניפול ל"אפקט פיגמליון", כלומר מרב שהילד שומע שהוא עצלן, הוא מתחיל להאמין לזה ומטמיע בתוכו אמונה שלא מקדמת אותו.
יש הסוברים שהשורש לדחיינות אצל מאותגרי קשב בכלל נעוצה באימפולסיביות- הצורך במשוב מידי. לכן משימות שהן ארוכות טווח וייקח הרבה זמן לקבל עליהן משוב יהיו מהסוג שיידחה. הפתרון הטבעי הוא להגיע ל ״רגע האחרון״, לבצע את המשימה ולקבל עליה משוב קרוב.
מה שמעניין בכל הדבר הזה שגם המבנה המוחי הפיזיולוגי "תומך" בהתנהלות הזאת . כשאנחנו נמצאים בדרגת מתח גבוהה (לחץ של הרגע האחרון ) האדרנלין עולה ובעקבותיו הגוף מפריש דופמין, הורמון שמסייע בהנעה לפעולה. ההשפעה של התהליך הזה תגרום לנו להיות הרבה יותר חדים וממוקדים וזה יקל עלינו לבצע משימות ביעילות. כמובן שזה בתנאי שנשארנו בגבולות ה ״מתח הבריא״ – גבוה אבל לא מוגזם.
באנו כדי לנצח ! 5 כלים להתמודדות עם דחיינות
הנוסחה היא פשוטה: להכיר בקושי - מודעות / להכיר את הכלים שעומדים לרשותי להתמודדות / להשתמש בהם – לעשות
כשזה עובר לפרקטיקה של החיים זה כמובן מורכב יותר אבל לגמרי אפשרי.
אני רוצה לשתף אתכם בכלים שלמדתי ובכלים שפיתחתי לאורך הדרך בזכות ההתמודדות האישית שלי ולהזכיר שוב שאפשר להתמודד עם דחיינות ולשפר משמעותית בזכות זה את חוויית החיים שלנו:
1. אפקט הבינגו הוא אחד מהכלים שעזרו לי מאד לאורך הדרך
למלא לוח בינגו זה מאוד משעמם, אבל אם יש פרס בסוף, המאמץ שווה! נכון?!
התגמול עוזר למצוא מוטיבציה לעשיה בהתמודדות עם משימות שאני דוחה כבר זמן רב או ממש לא אוהבת לעשות.
זה עובד כך כשאני מארגנת את הלו"ז, אני משבצת לעצמי לסוף יום מאומץ, פעילות שגורמת לי שמחה, כל אחד מכיר ויודע מה עושה לו טוב. זה יכול להיות צפייה בעוד פרק בסדרה אהובה, הליכה בים, קפה עם חברה, בקיצור כל תחביב או עיסוק שגורם לכם הנאה יהיה פרס מושלם ומגביר מוטיבציה טוב.
2. לעורר את המ"כית, מה זה אומר?
לתת לעצמי זמנים "יש לך שלוש דקות" להתחלת משימה, לכוון את השעון הפנימי "המשובש" ע"י הקצבת זמנים שלי לעצמי.
3. העשייה יוצרת מוטיבציה. לעיתים המוטיבציה הפנימית לא מספיקה ודווקא העשייה היא זאת שתעורר אותה.
בישול, לא תמיד בא לי על זה. אני מבשלת כי חשוב לי שלילדים שלי יהיה אוכל טוב ומזין. התגובה שלהם כשהם אוכלים, נהנים ואומרים לי כמה טעים להם מייצרת אצלי מוטיבציה להמשיך ולבשל גם בפעמים הבאות.
4. ללמוד איך לנהל משימות:
נלמד כלים יעילים להתארגנות – ניהול יומן, עבודה עם צ'ק ליסט, פירוק משימה גדולה למשימות קטנות, תיעדוף ועוד, ננצל כמובן את הכלים הטכנולוגיים הקיימים לטובתנו.
5. נוכחות:
דחיינים , במיוחד מהסגנון הקשבי החולמני , הרבה פעמים הם אנשים שלא "מקורקעים" רחפניים וזקוקים להגביר את הנוכחות והקשיבות שלהם ל"כאן ועכשיו". זה תהליך שאורך זמן , לפעמים אף שנים, התמדה שמשתלמת ומניבה תוצאות מדהימות! יש דרכים נהדרות לעשות את זה כמו ריקוד , צ'י קונג, דיקור , שילוב כלים מ"מיינפולנס" . אחת המתנות הנפלאות שקיבלתי זה תרגול יוגה עם המורה הנפלאה @ קרין לוי קטן שבזכותה אני ממקדת ומדייקת את עצמי . היוגה בין השאר חיזקה אצלי בצורה מופלאה את היכולת להפנות את תשומת הלב אל הפעילות שבה אני עוסקת, כי זו מהות היוגה . זה הופך כל ביצוע משימה לטובה יותר .
דחיינות היא לא תכונת אופי שלילית, היא לא אומרת עליי או עליכם שום דבר מלבד זה שיש קושי אורגני שמצריך מודעות, תשומת לב ושימוש בכלים פשוטים ואפקטיביים.
בואו נכיר בקושי, ננתק את תחושות האשמה שכרוכות בה, נתבונן בעצמנו באהבה בסלחנות ובעיניים טובות ונאמץ כלים יעילים שיתמכו בנו וישפרו את איכות חיינו.